היום נדון בנושא כל כך מרכזי שיש סביבו באז משמעותי בימים אלה זהות דיגיטלית.
אז כדי שיהיה לנו מצע נוח לדיון בואו נכיר את אחת הדמויות המרתקות ביותר בהיסטוריה של מדעי החברה ארווינג גופמן. גופמן שהיה ידוע בשל ספרים חשובים שכתב לצד המשגה מעניינת, ידוע אולי בעיקר על בסיס הטקסט שנלמד בחוגים לתיאטרון, סוציולוגיה-אנתרופולוגיה, עבודה סוציאלית, פילוסופיה, חינוך ופסיכולוגיה, "הצגת העצמי בחיי היומיום". גופמן מנתח את האופן שבו בני אדם מקיימים אינטראקציות בסביבות חברתיות שונות כאשר לכל אחד ואחת מאיתנו תפקידים חברתיים רבים המשתנים על פי אופייה של האינטראקציה. ביום אחד אנו עשויים להיות הורים, בני זוג, הילדים של, קולגות בעבודה, שחקנים בערב פוקר או אמנים שמופיעים בפני קהל. כל סיטואציה כזאת מצריכה מאיתנו מה שגופמן מכנה ניהול רושם (face work באנגלית).
כאמור, בדיוק כמו שחקנים/ות על הבמה אנו מגלמים/ות דמויות ללא הרף ואף מתמקצעים/ות בזה. אנחנו משננים/ות טקסט, שומרים/ות על טאקט ועושים/ות ככל יכולתנו כדי שלא לערער על הגדרת המצב כלומר, על ההגדרה של הסיטואציה. גופמן אף מוסיף שכמו לשחקנים/ות מקצועיים/ות יש לנו תפאורה ואביזרים שעוזרים לנו לגלם את הדמויות היומיומיות שלנו. במקביל אנו נעים/ות בין מה שגופמן מכנה קדמת הבמה - מה שאנחנו אומרים/ות, עושים/ות, ניהול הרושם. לעומת מאחורי הקלעים - תכנון הפלט שלנו אל מול שותפינו לסיטואציה חברתית.
גופמן כתב את הטקסט בשנות ה-50 של המאה הקודמת, הרבה לפני התפתחות הרשתות החברתיות. אולם מאז הופעתן הוא זוכה לעדנה מחודשת בשל הצורך לבחון באמצעותו ובאמצעות עולם המושגים של הגישה הדרמטורגית שלו את השינויים שחלו (או שלא) באינטראקציות בין בני אדם בסביבות דיגיטליות חדשות.
ובכן מה קורה למי שמקיים/ת אינטראקציות בסביבות דיגיטליות? כדי להשיב על שאלה זו החוקרת בחנה סטודנטיות צעירות.
החוקרת שואלת: כיצד נשים בגילאי 20-25 שלומדות באוניברסיטאות בבריטניה מציגות את עצמן באמצעות סלפי באינסטגרם? קרי, כיצד הן מנהלות רושם? שימו לב, מדובר בנשים מקהילה מסוימת והניסיון הוא להבין איך פעולות אישיות שלהן מבנות קהילתיות שמבוססת על ניהול רושם דיגיטלי. החוקרת ערכה ראיונות עומק עם אותן נשים ונתחה את התוצאות באמצעות הטקסט של גופמן "הצגת העצמי בחיי היום יום" שפורסם בשנת 1959. התוצאות חשפו שכל הנשים שואפות להצגה מקוונת מאוצרת (מהמילה אוצרות) שבה עצמי יפה ומושך היה מאוזן עם הצהרות מסוימות של אותנטיות. הפרסונה ההיפר-אידיאלית הזו הושגה על ידי הדגשת היבטים מסוימים של המראה בעזרת איפור, כלי מניפולציה וירטואליים. החוקרת מסבירה שהנשים חשו שיופי קשור לתכונות כמו "עור ללא רבב", "שיער יפה", "איפור מושלם" וכו'. הן חשו אי נוחות כשהן לא התאפרו לפני צילום סלפי.
לגבי המטאפורה הדרמטורגית של גופמן, הנשים מובנות כשחקניות המשתמשות בנורמות יופי ובשיטות יופי דיגיטליות כדי להקרין את התמונה האידיאלית שלהן ברשת.
הנשים חושפות את "מאחורי הקלעים" כתהליך התכנון וההופעה בפועל מול המצלמה.
לטענתן, הן מושפעות מנשים שיצרו מסורת של "נראות יפה" והשפיעו על נשים אחרות לדורות קדימה.
התיאוריה הדרמטורגית של גופמן והמאמר על הסלפי של הסטודנטיות בעקבותיו, מעלים שאלות משמעותיות על הדרך שבה הזהות של הפרט נבנית ומוצגת אל מול הקהילה אליה הוא/היא משתייך/כת.
עד כמה אנחנו יכולים/ות לעצב לעצמנו זהות נפרדת ועד כמה הקהילה הדיגיטלית או הקהילה הלא דיגיטלית אליה אנחנו משתייכים/ות משפיעות עלינו?
לקריאה נוספת:
Nesvadba, N. (2017). The presentation of self in the digital world: Goffman and the study of women’s self portrayal on Instagram through selfies (Doctoral dissertation, Master’s Thesis. Loughborough University: Loughborough, Retrieved 20 February 2019,(http://www. academia. edu/36582334/The_Presentation_of_Self_in_the_Digital_World_Goffman_and_ the_Study_of_Womens_Self_Portrayal_on_Instagram_through_Selfies)).
המאמר סוכם ע"י ד"ר עומר קינן בשיתוף עם ההיברידיות.
את שאר המחקרים תוכלו למצוא פה באתר, וחשוב לנו לציין כי אנחנו מעלים אחת לשבועיים תקציר של מחקר העוסק בקשר שבין קהילות דיגיטליות לבין שינוי מדיניות ותוכניות עבודה בארגונים בקבוצת וואטספ שקטה.
לינק להרשמה להצטרפות לקבוצת מחקרים בקהילה שלנו - https://bit.ly/3Ld3eO3
Comments